המצפן המוסרי של היוגה
היוגה, התורה העתיקה שמתארת את הדרך להצללת התודעה ולשחרור מסבל, נשענת על ערכי מוסר בסיסיים, שבלעדיהם אימון היוגה אינו שלם.
פטנג’לי, מחבר היוגה-סוטרה, מדגיש את היאמה – העבודה הפנימית על מוסר – כבלתי נפרדת והכרחית לתרגול יוגה שלם.
"אלו הן היאמות: אי-אלימות, אמירת אמת, הימנעות מגניבה, פרישות, הימנעות מחמדנות. זוהי ההתחייבות הגדולה החובקת תבל, שאינה תלויה בלידה, במקום, בזמן ובנסיבות.”
יוגה סוטרות של פטנג׳לי / פרק 2, סוטרות 30-31
את המושג ״יאמה״ נהוג לתרגם ככללי ״אל-תעשה״, אבל יותר מאשר איסורים והגבלות, הכוונה כאן היא לבסס התנהגויות שמאפשרות השקטה של תנודות התודעה.
קחו כדוגמה את היאמה הראשונה: המנעות מפגיעה, או אי-אלימות. התנהגות אלימה תוביל בהכרח לסיבות לדאגה – אולי אחשוש מנקמה או אולי מהקארמה הרעה שתחזור לנשוך אותי באחוריים. בכל מקרה, המיינד הקודח יהיה עסוק בלדמיין ולהמציא את כל התוצאות האפשריות של המעשה שעשיתי, כדי לנסות ולהשאיר אותי מחוץ לכלל הסכנה, שאני עצמי יצרתי בהתנהגותי האלימה.
התרחישים המדומיינים האלו, או מחשבות שווא, כפי שהם נקראים בשפת היוגה, מלבישים על התודעה עוד ועוד שכבות של תעתוע, בילבול ואשליה. כשהתודעה ממוסכת על-ידי שטף אדיר של מחשבות, היא לא יכולה לראות את המציאות כפי שהיא, ואז במקום שנהיה אדונים לגורלנו, אנחנו מתערבלים לנו במעגל הקארמה, שבו כל מעשה גורר אחריו שרשרת תגובות בלתי ידועה.
האימון ביוגה, שמקנה לגוף ולתודעה גמישות, חדות וחוזק, איננו מבטיח שהמתאמן ינצל אותם לטובה. לכן יש לבסס את האימון על מערכת של כללי מוסר, שתפקידם לסייע לנו לנווט את העוצמות שלנו לכיוון שמרבה טוב בעולם.
