את פנינת החכמה הזאת זכיתי ללקט כבר בשיעור היוגה הראשון שעשיתי בחיי, לפני עשור.
מאז הוא פוגש אותי במציאויות שונות ומזכיר לי בכל פעם את התבונה שבלעצור.
המילה ״גבול״ מייצרת הרבה התנגדות רעיונית. כבני אדם מערביים, אנחנו מתהדרים ומתפארים בהיותנו אנשים חופשיים – ונדמה שגבולות הם בדיוק מה שעוצר אותנו. בין אם אלו גבולות פיזיים ובין אם אלו חוקים שמגבילים את ההתנהלות הכלכלית שלנו – הגבול עוצר אותנו מלהמשיך הלאה.
אז איך יכול להיות שדווקא אותם הגבולות משרתים חופש – האידאל הגבוהה ביותר להתרחבות, שינוי ותנועה?
גבולות מספקים לנו הגנה.
הורה טוב ידאג להציב לילדו האהוב גבולות כדי לאפשר לו מרחב בטוח למשחק. גבול מדיני נועד להגן על העצמאות והביטחון של האנשים שחיים באותה המדינה. גבולות במערכות יחסים עוזרים לשמר את האיזון העדין שעליו מושתת שלום בית. גבולות בתרגול היוגה מגנים עלינו מפציעות.
״יוגה היא הגבלת תנודות התודעה״, כך מוסבר בפתיחה לספר היוגה-סוטרה של פטנג׳לי.
התודעה הרחבה, האינסופית – גם היא מבקשת גבולות.
בכל רגע נתון המיינד שלנו מוצף בעשרות מיליוני גירויים – מחשבות, חששות, תכנונים, משימות, משאלות, תחושות הגוף, אינפורמציה חושית ועוד ועוד. כל עוד אין לנו את היכולת להגביל את תנודות התודעה, גורלנו להסחף אחרי הזרמים החזקים והבלתי צפויים שלה לאן שרק תקח אותנו.
האימון היומיומי ביוגה מלמד אותנו למקד את ההכרה על-ידי ההגבלה שלה לאובייקט אחד. האובייקט יכול להיות הגוף, הוא יכול להיות הנשימה והוא יכול להיות התודעה עצמה ומה שמתחולל בה.
האימון הזה הופך אותנו אט ובהדרגה לקברניטים של עצמנו ומלמד אותנו לנווט את ספינת התודעה אל עבר מחוז חפצנו. זה לא שהאוקינוס משתנה – הוא ממשיך להיות סוער ובלתי צפוי, ממש כמו החיים עצמם. רק שעכשיו יש לנו עיניים פקוחות וחושים מחודדים שיכולים לזהות את הגלים לפני שהם טורפים את הספינה, להגביל את תנועתה אל עבר מערבולות ובמקום זאת לשוט לעבר חוף מבטחים.
